Prostate Cancer Smart Surgery Treatment Trifecta

ד"ר דיוויד סמאדי ( 43 ), יהודי ממוצא איראני שחי בא&

כשד"ר דיוויד ב. סמאדי מדבר על ניתוחי ערמונית, עולם הדימויים שלו ממש לא מתכתב עם הזירה הרפואית: "זה כמו הקומנדו הישראלי שרו־ צה ללכוד את הטרוריסט המסוכן בלי שהוא יבין בכלל מה הולך איתו". או: "זה כמו ב'משימה בלתי אפשרית' כשטום קרוז מנסה לפרוץ לבנק. אתה מנסה לעבור בשיא השקט דרך כל מחסומי הלייזר והאזעקות, ולהגיע לכספת".

השבוע ינחת ד"ר סמאדי בן ה־ 43 , מנהל מחלקת רובוטיקה ואורולוג בכיר בבית החולים מאונט סיני בניו־יורק, לסיור רפואי בן שבוע בישראל. "מבחי־ נתי, מאוד חשוב להגיע אליכם גם מבחינה אישית וגם מבחינה רפואית". בפן האישי, הוא מתכוון לסוג של סגירת מעגל: בנעוריו נאלצו הוא ואחיו לעזוב את משפחתם היהודית באיראן, ערב עליית שלטון האייתוללות, ולהגר לאנגליה ובהמשך לא־ רצות־הברית. "למרות שאני חי בארצות־הברית, אני בהחלט קורא לישראל בית", הוא אומר. והמסר הרפואי? "אני רוצה להעשיר את הידע הישראלי בתחום הרובוטי. המצב אצלכם מאוד פרימיטיבי". למה אתה מתכוון?

"הקהילה האורולוגית והטכנולוגית בישראל מאוד איכותית, אבל יש לכם רק שני רובוטים, ובתחום הרובוטי אתם בשלבים ראשונים בלבד של עקומת הלמידה. אתה לא יכול להצהיר שאתה מנתח ברו־ בוט אם לא ביצעת לפחות 500 ניתוחים. אני יכול להגיד לך שאפילו אחרי 250-200 ניתוחים אתה לא שולט בזרועות של הרובוט במלואן. מעבר לזה, בניתוח פתוח אתה הולך מראש הערמונית לבסיס. באמצעות הרובוט אתה הולך מהבסיס לראש. הפוך לחלוטין. עכשיו תדמיין לעצמך, נגיד, מה זה ללכת פתאום ברוורס את כל הדרך מהבית לעבודה". סמאדי כבר ביצע למעלה מ־ 3,000 ניתוחים בא־ מצעות הרובוט דה־וינצ'י. הוא אחד מ־ 10 רופאים בלבד ברחבי העולם שביצעו כמות כזו של ניתוחים. הוא מכיר היטב את הטענות נגד השיטה: "כשאתה מדבר עם מנתחים שמומחים בשיטה הפתוחה, הם אומרים, 'אני לא אוהב ניתוחים באמצעות רובוט, כי אני אוהב לחוש את האיברים'. עשיתי מאות ניתוחים פתוחים, למדתי לנתח בשיטה הלפרוס־ קופית איך לנתח בלי חתכים באמצעות כלים ארוכים, ואני עושה ניתוחים באמצעות הרובוט מאז 2001 . אבל מאז 2003 האטתי מאוד את קצב הניתוחים הפתוחים. היו שבועות שבהם עשיתי ני־ תוח פתוח ביום שני, ניתוח לפרוסקופי ביום רביעי, וניתוח רובוטי ביום חמישי. באיזשהו שלב זה הפך למטרד. המטופל שעבר ניתוח רובוטי היה במצב מצוין, הלך הביתה אחרי יום אחד, ואיכות החיים שלו הייתה מדהימה. המטופל שעבר ניתוח פתוח היה גם הוא במצב טוב, אבל היה לוקח לו יותר זמן להתאושש, והוא היה סובל מכאבים חזקים יותר וממושכים יותר. המטופל שעבר ניתוח לפרוסקופי היה איפשהו באמצע מבחינת קצב ההתאוששות".

שליטה בשתן ותפקוד מיני ועדיין, עם כל הדיבורים על קידמה, קיימת הטענה שניתוחי ערמונית באמצעות רובוט עלולים לגרום לאימפוטנציה ולדליפת שתן. "זו נקודה מאוד חשובה. ל־ 97% מהמנותחים שלנו יש שליטה בדרכי השתן, ו־ 85% חוזרים לתפ־ קוד מיני. בוא נשווה בין השיטות: בניתוח פתוח יש כמות גדולה של איבוד דם, חתך, כאבים. יש שימוש נרחב במגע, כי אי אפשר לראות. אבל זהו ניתוח מצוין כשהוא נעשה על ידי מומחה, שמבצע הרבה ניתוחים כאלה, ואני מתכוון ל־ 100 ניתוחים בשנה מינימום. אם רופא מבצע 50-30 ניתוחים בשנה, זה לא מספיק. אם אתה אורולוג כללי שעושה עיקורים, ומטפל באבנים בכליות ובדלקות בדרכי השתן, ובין כל אלה אתה משלב ניתוח פרוסטטה אחד, אפשר להמר שהתוצאה שלך לא תהיה טובה. "בניתוח הלפרוסקופי אין חתך, אבל משתמ־ שים בכלים ארוכים, וכשמוציאים את היד החו־ צה מחלל הבטן יש 'אפקט נדנדה', יש הרבה רעד בקצה המכשיר. לכן, אם אתה לא מנתח לפרוסקופי סופר־מוכשר, לא תשיג תוצאות טובות. כל האסו־ נות והסיבוכים מניתוחים לפרוסקופיים בפרוסטטה קורים כשמישהו לוקח קורס של סוף שבוע או של שבועיים, או נוסע לארה"ב ואומר, 'הייתי במאונט סיני והסתכלתי על ד"ר סמאדי במשך חודש', ואז הוא חוזר ומתחיל להתאמן על חולים. כדי להיות מנתח לפרוסקופי טוב באמת, אתה צריך ללמוד ולהשקיע הרבה זמן. גם אורולוגים טובים לא תמיד מוכשרים להיות מנתחים לפרוסקופיים טובים". והרובוט?

"כשהופיעה הטכנולוגיה החדשה, האורולוגים התלהבו. למה? כי עכשיו אתה יושב בנוחות, לא צריך לעמוד יותר, למנתח נוח. יש פחות דימום ולכן זה יותר טוב מניתוח פתוח, כי אם אין דם אפשר לראות ולא צריך להשתמש במגע. אני רואה מה אני עושה ולכן אני מדויק יותר, ויש גם פחות כאב. אבל הבעיה עם ניתוחים רובוטיים היא שיש הרבה מנתחים לא מנוסים. אני מאמין שהאבולוציה הנכונה למנתח היא שצריך קודם לשלוט בניתוח פתוח, להכיר את הפרוסטטה, את מערכת העצבים סביבה. אז אתה משלב את הכישורים הלפרוסקו־ פיים, ויש לך בסיס מאוד חזק. ולכן, כשבהמשך אתה מכניס את הטכנולוגיה, אתה נפטר מהחסרו־ נות של שתי השיטות האחרות. אני, למעשה, עובד לפי העקרונות של ניתוח פתוח, רק שאני עושה את זה באמצעות הרובוט. בהחלט עשינו התאמות והכל יותר מתקדם, אבל אתה לא משנה את כל התנ"ך בגלל שיש לך רב חדש עכשיו. "והכי חשוב, אתה חייב לדאוג למטופל שלך כמו שהיית רוצה שידאגו לך. לא ייתכן שיהיו לך -2 3 חדרי ניתוח שפועלים במקביל, כמו במפעלים האלה שבהם המנתח עובר מחדר לחדר, מופיע ל־ 15 דקות התהילה שלו, ובינתיים כל המתמחים מתאמנים. זה לא יכול לעבוד ככה". אז מה עושים?

"אתה רוצה להתאמן, לך למעבדת החזירים. לא לחדר הניתוחים".

ד"ר סמאדי הוא חסיד גדול של ניתוחי פרוסטטה ככלל. "ניתוח באמצעות הרובוט אורך שעה וחצי, גורם לאיבוד דם ממוצע של 100-50 סי־סי, וכרוך בלילה אחד בבית החולים, בלי כאב. מה היתרונות של ניתוח? כשאתה מוציא את הפרוסטטה' אתה יודע כמה סרטן יש לך, ואיזה סוג סרטן יש לך. אם אתה בסיכון נמוך, בינוני או גבוה. שישה שבועות שלך (פרוטאין שרמה PSA־ בלבד לאחר הניתוח, ה גבוהה ממנו בגוף יכולה להעיד על קיומו של סרטן הערמונית) אמור לרדת לאפס ואמור להישאר אפס לשארית חייך. אני אוהב את זה. אם, חס וחלילה, הסרטן חזר, המטופל יכול לקבל טיפול בהקרנות. בניתוח אני שומר את כל האופציות שלי פתוחות.

זאת המנטליות היהודית, להשאיר את כל האופ־ ציות פתוחות. אם אני יכול לרפא מישהו מסרטן עם איכות חיים גבוהה, חיי מין טובים ושליטה בשתן, זאת האופציה הטובה ביותר".

כשאתה אומר חיי מין טובים, אתה מתכוון לטובים כמו לפני הניתוח? "דרגת החזרה משתנה. מטופלים בשנות ערמונית הרובוטריק ד"ר דיוויד סמאדי ( 43 ), יהודי ממוצא איראני שחי בארה"ב, הוא אחד המנתחים המובילים והעסוקים בעולם בניתוחי ערמונית באמצעות רובוט למרות שהוא חסיד של השיטה הרובוטית, טוען סמאדי: הרופא יותר חשוב מהטכנולוגיה. תעשו תחקיר לפני שאתם בוחרים רופא השבוע הוא מגיע לישראל כדי להעשיר את הידע של הרופאים בתחום. "המצב אצלכם פרימיטיבי", הוא מודיע | עדי גולד, ניו־יורק מחקר חדש מגלה שאצל חלק מהנשים נ יתן

"הקהילה האורולוגית והטכנולוגית בישראל מאוד איכותית, אבל יש לכם רק שני רובוטים, ובתחום הרובוטי אתם בשלבים ראשונים בלבד של עקומת הלמידה. אתה לא יכול להצהיר שאתה מנתח ברובוט אם לא ביצעת לפחות 500 ניתוחים"

ה־ 50-40 לחייהם חוזרים לתפקוד רגיל מאוד מהר. למטופלים בשנות ה־ 60 זה יכול לקחת שבועות וחודשים. אם הם צריכים עזרה, יש תרופות כמו ויאגרה וסיאליס, יש משאבות, יש זריקות. כשמי־ שהו מאובחן כבעל סרטן הערמונית, כדאי שהוא יירגע לפני הכל. הטכנולוגיה והמדע שיש לנו עכ־ שיו שונים משמעותית ממה שהיה לנו אפילו לפני עשור. עשינו שינוי ענק בתחום. החדשות הטו־ בות הן שיש איכות חיים אחרי סרטן הערמונית. אתה יכול להירפא, להשאיר את זה מאחוריך, וגם לנוע קדימה. יש לנו מטופלים בשנות ה־ 40 וה־ 50 לחייהם. אתה כבר לא אומר למטופל, 'הבראת מה־ סרטן, אבל יודע מה? מעכשיו אתה צריך להסתובב עם חיתול'. זה לא עובד יותר, ככה זה היה פעם".

אם מייקל ג'ורדן של הניתוח הרובוטי היה מתמודד מול אלוף הניתוחים הפתוחים? "מייקל ג'ורדן של הרובוטים נגד כרים עבדול־ ג'באר של הניתוחים הפתוחים מנתחים, במקביל, בשני חדרים שונים? ג'ורדן יסיים את הניתוח שעתיים לפני כרים. איבוד הדם במקרה שלו יהיה קטן יותר באופן משמעותי, יהיו למנותח שלו פחות כאבים, והוא יתאושש הרבה יותר מהר. הביטחון העצמי והסקס יהיו פחות או יותר באותה רמה. אבל אם יש לך מנתח פתוח מצוין ורופא בינוני שמנתח באמצעות רובוט לך על ניתוח פתוח".

מה הסיכוי שאתה תעשה שוב ניתוח פתוח? "יש תמונה שלי בחדר הניתוח עם כפפות מכו־ סות בדם, וזה תיעוד של רגע שבו אמרתי, 'אני לא אעשה את זה שוב'. אתה עובד במערה חשוכה, מלאה בדם. תאמין לי שאני יודע לבצע ניתוח בבטן פתוחה, אבל אם אני נוהג בלמבורגיני, למה שאחזור לטויוטה קטנה? זה לא הגיוני. זה גם בא מהחולים שלי, ומאיך שהם חוזרים אליי. יש לי מנותח שהגיע אליי אחרי שבועיים עם יכולת מינית מלאה. זה לעולם לא יקרה עם ניתוח פתוח. אני מנתח 50-40 מקרים בחודש, 500 בשנה. אף אחד לא חוזר לחדר הניתוח. אין סיבוכים. אני חושב שניתנה לי מתנה, שאני משתמש בה יום־יום, ואני מאוד גאה במה שאני עושה. אני תמיד אומר לפציינטים: יש לבחור את המנתח, לא את הטכנולוגיה. אתה לא רק לוחץ על הכפתור וזה עובד בעצמו, הרובוט לא עושה את הניתוח, והמון אנשים לא יודעים את זה".

השוואה בין השד לערמונית אז אתה בעצם אומר שהמנותח צריך לעשות תחקיר על המנתח שלו? "אתה חייב לראיין את המנתח שלך. כשאתה רוצה לקנות בית, אתה מקדיש לזה הרבה זמן. אתה מסתכל על הרבה בתים, מדבר עם בת הזוג שלך, בודק אופציות. כשאתה מחפש אישה, אתה יכול גם לחפש שנים. דווקא כשאתה שם את החיים שלך בידיים של מישהו אחר, לא תבדוק מי האיש הזה?" אתה מוצא הקבלה בין סרטן השד לסרטן הע־ רמונית? "המספרים די דומים. 37 אלף גברים מתים בא־ רצות־הברית מדי שנה מסרטן הערמונית. 40 אלף מתות מסרטן השד. אבל לאישה יש את האפשרות לחוש, האיבר הוא חיצוני, יש גוש. לאונקולוג יש רק את הצורך באישור המעבדה לממצאים. הער־ מונית שונה, היא איבר ששקוע עמוק באגן, כשה־ סרטן נמצא בה אין שום שינוי בתחושה, אין כאב. קשה לעלות על הסרטן".

למה סרטן הערמונית לא מקבל את החשיפה התקשורתית שסרטן השד מקבל? "כי גברים לא מפנים מספיק תשומת לב לבריאות שלהם כמו נשים. אנחנו לא הולכים לרופאים, לא בודקים את עצמנו על בסיס קבוע. מעבר לכך, איזה גבר רוצה לקום ולדבר על הבעיות בפרוסטטה שלו? באופן כללי, נשים שונות במהותן מגברים. הן יותר יורדות לפרטים, יותר חוקרות, קוראות יותר.

כשגבר מגיע אליי בגפו, הייעוץ אורך 30-20 דקות מקסימום. כשהם באים עם האישה, היא שואלת את כל השאלות והייעוץ אורך שעה וחצי".

ד"ר סמאדי הוא מומחה המחלות הגבריות של ערוץ 'פוקס', אבל החלום שלו הוא לא להיות עוד ד"ר אוז, שמנחה תוכנית טלוויזיה משלו. "יותר מעניין אותי לקדם את התחום שלי. כשאני מבצע את הניתוח באמצעות הרובוט, אני נמצא משהו כמו שלושה מטרים מהמנותח. תזוזות הידיים שלי מתורגמות באמצעות הכבלים לפעולות הרובוט.

לפני 10 שנים, כשהתחלנו לנתח באופן הזה, אנ־ שים חשבו שזה מטורף. מנתחים תהו איך אפשר לסמוך על מישהו שנמצא במרחק כזה מהמנותח. אבל הרפואה מתקדמת בקצב גבוה ביותר. מה הדבר הבא? החלום שלי הוא להסיר מהרובוט את הכב־ לים, ולנתח בשלט רחוק מבית חולים אחד לאחר. מעיר לעיר. ואתה יודע מה? אל תהיה מופתע אם תוך שנתיים תוכל לצפות בניתוח כזה בשידור חי מניו־יורק לתל־אביב".

בהכנת הכתבה השתתפה אילנית חבוט

"יש תמונה שלי בחדר הניתוח עם כפפות מכוסות בדם, וזה תיעוד של רגע שבו אמרתי, 'אני לא אעשה ניתוח פתוח שוב'. אתה עובד במערה חשוכה, מלאה בדם. תאמין לי שאני יודע לבצע ניתוח בבטן פתוחה, אבל אם אני נוהג בלמבורגיני, למה שאחזור לטויוטה?"